סעיף 2 לחוק המקרקעין מגדיר את הבעלות כזכות להחזיק במקרקעין, להשתמש
בהם ולעשות בהם כל דבר וכל עסקה בכפוף להגבלות לפי דין או הסכם.
בעלות בנכס הנה זכות הקניין הרחבה ביותר, הכוללת את הזכות להחזיק ולהשתמש בנכס
ולעשות בו כל דבר וכל עסקה בכפוף להגבלות על פי דין או הסכם
עקרון תום הלב חולש על כל ענפי המשפט, ובהתאם לכך, מחייב גם את בעלי
הזכות הקניינית.
ביטוי דומה לעקרון תום הלב שהנו ספציפי לדיני הקניין הנו האיסור להשתמש לרעה בזכות
הקניינית. ביתר פירוט, הבעלות אינה מצדיקה עשיית דבר הגורם נזק או אי נוחות לאחר.
לדוגמא:
שכן עורך מדי ערב מסיבות רועשות בגינתו רק בכדי להפריע לשכנו, ככל הנראה יימצא כמי שהשתמש בזכותו הקניינית לרעה.
חוקים ספציפיים המגבילים את הבעלות כוללים:
חוק העתיקות, לפיו בעל קרקע לא יהא הבעלים בעתיקות שהתגלו בשטחו, ואף לא בשטח בו נתגלו ובשטח הנדרש לצורך שמירתן
חוק המים, לפיו מקורות המים שבמדינה הם קניין הציבור, נתונים לשליטת המדינה ומיועדים לצורכי תושביה ולפיתוח הארץ
חוק נכסי המדינה, לפיו מכרות ומחצבים הם נכסי המדינה
חוק הנפט, לפיו נפט מצוי בבעלות המדינה, אשר רשאית להפקיע או לחכור קרקע לצורך שאיבתו.
בעל נכס רשאי להגביל את זכויותיו באופן רצוני, על ידי כריתת הסכמים.
דוגמא: בעל דירה שמתחייב להשכיר אותה, מגביל מרצונו את זכותו להשתמש בדירה
בעלות בגובה: הבעלות בקרקע מתפשטת גם אל חלל הגובה שמעל לשטח הקרקע. עם זאת, אין
בבעלות זאת בכדי למנוע מעבר בחלל הגובה
דוגמא: בעוד שזכות הבעלות תמנע בניית גשר קבוע מעל לקרקע של הבעלים, אין בה כדי
למנוע ממטוסים לעבור מעל קרקע זו.
בעלות בעומק הקרקע: הבעלות בקרקע איננה מתפשטת כלפי מעלה בלבד, אלא גם כלפי
מטה בכל העומק שמתחת לשטח הקרקע. זאת, בכפוף לדינים שונים העוסקים במשאבי טבע כגון
מים ונפט
בעלות במחוברים אל הקרקע: מימד נוסף של הבעלות בקרקע כולל גם את כל מה שבנוי ונטוע עליה, וכן את מה שמחובר אליה חיבור של קבע שאיננו ניתן להפרדה
דוגמא:
הבעלים של קרקע הנו, באופן בלתי נפרד, גם הבעלים בבניין הבנוי עליה, בפרדס הנטוע עליה ובפרגולה המחוברת אליה.
דינים מיוחדים חלים על "מחוברים שבמיצר", שהנם מחוברים המצוים בגבול בין מקרקעין שכנים כגון קירות, גדרות, עצים או מחוברים אחרים הנמצאים במיצר בין חלקות מקרקעין. במקרה כזה וכל עוד לא הוכח ההיפך, ייחשבו נכסים אלה כנכסים בבעלות משותפת של בעלי המקרקעין הגובלים במיצר, וכל אחד מבעלי המקרקעין יהיה רשאי להשתמש בהם למטרה שלשמה הוקמו. כמו כן, כל אחד מהבעלים יחוייב להשתתף בהוצאות הדרושות כדי להחזיקם במצב תקין. הנשיאה בהוצאות תהיה בחלקים שווים, אלא אם סוכם אחרת ביניהם או אם מידת השימוש של כל צד הייתה שונה.
דוגמא:
גדר לבנים עוברת בין החלקות של א' ושל ב'. אלא אם יוכיחו הצדדים אחרת, ההנחה היא כי שניהם בעלים במשותף בגדר. כמו כן אם יידרש שיפוץ של הגדר, א' וב' יתחלקו בהוצאות שווה בשווה. זאת, אלא אם הסכימו אחרת ביניהם, או אם אחד משתמש בגדר יותר מחברו שאז יצטרך לשאת בחלק משמעותי יותר בהוצאות – לפי מידת השימוש.
קיימות הוראות ספציפיות באשר לבעלות ולשימוש בהם. כך, פירות של עצים או צמחים שגדלים סמוך למיצר, יהיו בבעלות בעל המקרקעין שלתחומם נשרו, ואם נשרו למקום שיש לציבור גישה חופשית אליו, כל אחד זכאי ליטול אותם. כמו כן, כאשר הענפים או השורשים של הצמחים הגדלים סמוך למיצר מתפשטים לתוך מקרקעין שכנים, השכן אינו רשאי לדרוש לסלק אותם אלא אם הם מזיקים למקרקעין שלו או מפריעים במידה בלתי סבירה להנאה מהם. אם אכן קיים נזק או הפרעה מסוג זה, השכן זכאי לדרוש את סילוק הענפים או השורשים, ואם לא נענה תוך זמן סביר הוא רשאי לסלקם בעצמו על חשבון בעל הצמחים.
הדרך הקלאסית לרכישת בעלות בנכס היא באמצעות מכר, אולם, קיימות דרכים נוספות לרכישת בעלות. למשל:
א. נכס מופקר מוגדר כנכס שבעליו הוציא אותו משליטתו תוך כוונה להפקירו.
ניתן לרכוש בעלות במיטלטלין שהופקרו על ידי תפישתם תוך כוונה לזכות בהם [סעיף 3 לחוק המיטלטלין]
ב. לעומת זאת, בעלות במקרקעין שהופקרו הנה של המדינה [ סעיף 3 לחוק נכסי המדינה]
דוגמא: א' החליט לעבור למנזר בהודו ולהותיר מאחוריו את כל רכושו הגשמי. א' הותיר מאחוריו דירה קטנה, וכן אוסף ציורים אותם השאיר ליד פח האשפה. המדינה תהפוך לבעלים בדיר של א', ואילו מי שימצא את הציורים וייקח אותם לחזקתו יזכה בבעלות בהם.
אדם המקים מחוברים (כל מה שנטוע או מחובר לקרקע בדרך שאינה קלה להפרדה) במקרקעי זולתו, רשאי בהתקיים נסיבות מסויימת לרכוש בעלות בקרקע תמורת תשלום שוויה.
להרחבה ופירוט בעניין זה קראו במאמר "מחוברים למקרקעין"
במות אדם עובר עזבונו ליורשיו, שהם היורשים על פי דין או הזוכים על פי צוואה. באין יורש – המדינה תירש את הנפטר ותקבל לבעלותה את עזבונו
באתר זה אירעה שגיאה קריטית.