רכוש משותף בין בעלי הדירות לפי חוק המקרקעין

רכוש משותף לפי חוק המקרקעין כולל את כל החלקים בבית המשותף שאינם חלקים הרשומים כדירות, וכן מתקנים או אזורים המיועדים לשימוש כל בעלי הדירות או רובם. חלקים במקרקעין הנחשבים לרכוש משותף: הקרקע, הגג, הקירות החיצוניים, חדרי המדרגות, מעליות ומקלטים.

הבעלות ברכוש משותף

לכל דירה בבית המשותף צמוד חלק בלתי מסוים ברכוש המשותף של הבית, שיעור הבעלות ייקבע לפי היחס שבין השטח של אותה הדירה לשטח של כלל הדירות.

למשל:
א’ הוא בעל דירה בבית משותף שבו שתי דירות. בנוסף לבעלותו בדירה עצמה, א’ הוא גם הבעלים של-50% מהרכוש המשותף של הבית, כמו חדר המדרגות, המעליות והכניסה.

הוצאת חלקים מרכוש משותף

אפשר להוציא חלקים מסוימים משטח הרכוש המשותף ולהצמיד חלקים אלה לאחת הדירות. לפי סעיף 6 א’ לחוק המכר, במידה שהקבלן הוא זה אשר מקבל החלטה בנוגע להוצאת חלקים מתוך הרכוש המשותף, עליו לציין זאת מפורשות ומוטלת עליו חובה לצרף מפרט או מסמך הכולל את החלקים שיוצאו מהרכוש המשותף וליידע זאת את הרוכשים.

אחוזי בנייה לא נחשבים חלק מהרכוש המשותף

אחוזי בניה, שהנם הזכות הקיימת לבעלי מקרקעין לפנות ולבקש היתר בניה, לא נחשבים חלק מהרכוש המשותף. כך נקבע בפסק הדין בעניין ע”א 19/81 – בנימין ביבי נ’ ד”ר קרל הורברט

לא ניתן לראות את הרכוש המשותף בנסח הטאבו, אך כן יופיע בתשריט. כמו כן לא ניתן לבצע עסקה במקרקעין רק חלק מהרכוש המשותף.