זיקת הנאה לפי חוק המקרקעין היא זכות להשתמש או ליהנות ממקרקעין, ללא זכות להחזקה בהם. נהוג לכנות את בעל הזכות "זכאי" ואת בעל המקרקעין שבהם חלה זיקת הנאה "חייב".
1. בעל קרקע שנמצאת בסמוך לבית ספר, יכול להרשות לתלמידי בית הספר לעבור בשטחו על מנת להגיע לבית הספר. הוא אף יכול להתיר לחברו הטוב להיכנס לחצר שלו על מנת להשתזף בה, או להבטיח לשכן שלו כי לעולם לא יבנה בחצרו באופן שיסתיר את הנוף לקרקע של השכן.
2. מתן זכות לעובדים לחנות בחניון של מקום העבודה הנה זיקת הנאה – זכות להשתמש בחנייה ללא הזכות להחזיק בה. במקרה הזה העובדים יהיו ה"זכאים" ובעלי החניון יהיו "חייבים"
קיימות 4 דרכים להיווצרותה:
זיקה מכוח הסכם – שני הצדדים מסכימים ביניהם כי אחד מהם שהינו בעל המקרקעין יעניק לרעהו זכות ליהנות מן הקרקע שבבעלותו
מכוח שנים – שימוש ממושך מקנה למשתמש זכות להמשך השימוש.
מכוח הדין – תיתכן זיקת הנאה על פי צוואה, פסק דין, מעשה מנהלי או דין אחר
מחמת כורח – לעתים קיים כורח פיסי או פרקטי המחייב מתן זיקת הנאה לאדם כלשהו על מנת לאפשר לו לממש את זכויותיו.
לדוגמא:
כאשר חלקתו של א' ממוקמת בתוך חלקתו של ב', והדרך היחידה להגיע אליה היא באמצעות מעבר בשטחו של ב'
במידה שאין הסכם שקובע אחרת, זיקת הנאה לטובת אדם או קבוצת בני אדם לא תועבר על ידם לאחר אלא בכפוף להסכמת בעל המקרקעין.
לדוגמא:
א' הוא בעל פרדס שהתיר לחברו השכן להיכנס לפרדסו ולקטוף שם תפוזים. אם השכן ימכור את ביתו לצד ג' , צד ג' לא יהיה זכאי לקטוף תפוזים בפרדסו של א' אלא אם א' הסכים לכך. אפשרות שנייה, היא שהוסכם בין הצדדים מראש שכאשר א' העניק לחברו השכן את זיקת ההנאה הם קבעו שהיא תעבור גם למי שירכוש ממנו את הנכס בעתיד.
אחת הדוגמאות המוזרות לזיקת הנאה היא במגדל רוטשילד 22 בתל אביב. העירייה קבעה בהיתר כי לובי המבנה הנו שטח ציבורי שלציבור הרחב יש זכות מלאה ליהנות ממנו. צפו בסרטון:
כל עוד לא הוסכם אחרת, הזיקה היא לתקופה בלתי מוגבלת. בנוסף, בית המשפט מוסמך לבטל זיקת הנאה על פי בקשת צד המעוניין בכך או על פי בקשת היועץ המשפטי לממשלה. לבית המשפט מסורה הסמכות לשנות את זיקת ההנאה או להפקיעה על יסוד אחד משלושת אלה [סעיף 96 לחוק המקרקעין]:
אי הפעלת הזיקה
שינוי שחל בנסיבות השימוש בזיקה
שינוי שחל במצב המקרקעין
מי שהשתמש בזכות הראויה להיות זיקה במשך תקופה של 30 שנים רצופות, רכש את הזיקה והוא זכאי לדרוש את רישומה.
30 שנות השימוש הרצופות אינן צריכות להיות בפרק הזמן בו הקרקע היתה בבעלות רוכש אחד, אלא ניתן לצרף את תקופות השימוש של משתמשים מאוחרים יותר.
מרוץ הזמן של תקופת ה-30 שנים, ייפסק אם בעל המקרקעין הודיע למשתמש בכתב שהוא מתנגד לשימוש בזכות, למשל:
א' חונה מזה 29 שנים בחצר של ב'. אם ב' יודיע לו בכתב כי הוא מתנגד לכך שא' ימשיך להחנות בחצרו, תיפסק ספירת השנים וא' לא יוכל לרכוש זיקת הנאה בחצר של ב' גם אם בפועל ימשיך להחנות בחצרו.
במקרקעי ציבור לא ניתן לרכוש זיקת הנאה מכוח שנים. מקרקעי ציבור הם מקרקעי ישראל וכן מקרקעי רשות מקומית ומקרקעין של תאגיד שהוקם על פי חוק
כאשר שתי חלקות מקרקעין מצויות בבעלותו של אותו אדם, אין כל מניעה ליצור זיקת הנאה ביניהן.
אם למשל הבעלים של 2 קרקעות סמוכות עשוי להחליט על קיומה של הזיקה ולרשום זיקה זו במרשם המקרקעין, לפיה ניתן לעבור בקרקע הצפונית על מנת להגיע לקרקע הדרומית.
כמו כן, גם אם המקרקעין היו בבעלות שני אנשים שונים ועברו לבעלותו של אחד – לא מתבטלת הזיקהבשל כך בלבד.
עם זאת, הזיקה כן תתבטל כאשר המקרקעין אוחדו מבחינה רישומית לכדי חלקה אחת [סעיף 98(ג') לחוק המקרקעין]
דוגמא טובה לשם המחשה:
א' העניק לשכנתו זכות לעבור בחצר שלו על מנת שתוכל לעשות "קיצור דרך" בהליכה אל הקרקע שלה. בהמשך, א' לשכנה את החצר שלו. העובדה שהשכנה היא הבעלים הן של הקרקע שלה והן של החצר שקנתה מא'. לא תגרום לביטול הזיקה לטובת הקרקע המקורית של השכנה. עם זאת, אם תבוצע פרצלציה ושתי החלקות של השכנה תאוחדנה לחלקה אחת , כן תבוטל זיקת ההנאה.
באופן דומה אם א' העניק לשכנתו זכות לעבור בחצר שלו על מנת שתוכל לעשות "קיצור דרך" בהליכה אל הקרקע שלה. בהמשך, הקרקע של א' חולקה במרשם המקרקעין לשתי חלקות שונות. החלק שבו נמצאת החצר ימשיך להיות כפוף לזיקת ההנאה לטובת השכנה, ואילו החלק השני לא יהיה כפוף לזיקת הנאה.
באתר זה אירעה שגיאה קריטית.